<h1>המנהיג הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף מג:</h2>
ובפ' הבא על יבמתו. פיתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל מישרא שרי, דאין מעשה קטנה כלום להאסר על הבעל ברצון דאין לה רצון. ובירוש' דפ"ב דסוטה [ה"א] קטנה שזנת אין לה רצון להאסר על בעלה. ודאמ' בפ' (ב') [בית שמאי] [ב]יבמות [ק"ז ע"א] מידע ידעי דנישואי קטנה דרבנן נינהו. ובפ' (האיש) [חרש] [קי"ב ע"ב] והרי קטנה דאתיא לכלל נישואין התם שלא ינהגו בהן מנהג הפקר. זהו בקטנה יתומה דתקינו לה רבנן נישואין ועל פיה כדיליף בב"ר דכתי' נקרא לנערה ונשאלה את פיה, אבל קטנה בחיי אביה אין לה נישואין בתקנתא דרבנן אלא הרשות ביד אביה לעכב. וכן מוכח בגמ' דיוצא דופן [נדה מ"ו ע"ב] יתומה שנדרה וכו'. ובירוש' דהאיש מקדש. קדשה והכניסה שלא לדעת זה היה מעשה ובא אביה ועקר קדושיה. ואפי' נערה אין קדושיה קדושין, דתנן [גיטין ס"ד ע"ב] נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה ואמ' ריש לקיש כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין. ור' יוחנן אמ' מחלוקת בגירושין אבל בקידושין דברי הכל אביה ולא היא. וקימ' לן כר' יוחנן. ואפי' ריש לקיש לא פליג אלא בקידושין אבל בנישואין מודה שאין נישואיה נישואין אלא לדעת אביה. ובירוש' בפ' האיש מקדש, [ה"א] מודה ריש לקיש בנישואין שלא כל הימנה להשיא עצמה להפסיד מעשה ידיה על אביה וכ"ש קטנה. כך מצאתי במגלת סתרים.
<h2>דף מד:</h2>
ואע"פ שהוחזקה גדולה בשנים ולא בעל לאחר זמן וכל זמן שלא הביאה שתי שערות ממאנת והולכת לה עד שתהא בת עשרים והיא האילונית אבל נבעלה לאחר זמן שוב אינה יכולה למאן דחוששין שמא נשרו ולחומרא כדאמרן. אבל האב שקדש את בתו קטנה או שהשיאה אינה יכולה למאן שקידושיה דאוריתא אבל יכולה למאן כשנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב שנתגרשה ועדין היא קטנה, וכיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה. וכדאמרי' בגמ' דהאיש מקדש בבלית [קדושין מ"ד ע"ב]. ובריש יבמות ירוש' [ה"ב]. ובתו ממאנת ולאו נישואי תורה הן. תפתר כשנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב כשהשיאה אביה ונתגרשה בעודה קטנה והשיאה את עצמה ויכולה למאן בקדושי עצמה שהן מדרבנן כקדושי יתומה שהשיאוה אמה ואחיה דתקון רבנן דליהוו קדושין שלא ינהגו בה מנהג הפקר.
<h2>דף מה:</h2>
בתוספתא דיבמות בפר' [י"ג] בראשונה היו כותבין שטרי מיאונין מפרש דנשואי קטנה וקדושיה באמה ואביה אע"פ שהוא במדינת הים אינן כלום דתניא קטנה שקדשה את עצמה או שהשיאה את עצמה בחיי אביה אין קדושיה קדושין ואין נשואיה נישואין, ואף קדשה לדעת והשיאה שלא לדעת אמרי' בירוש' דהאיש מקדש [ה"א] זה היה מעשה ובא אביה והוציאה, ובבלי נתקדשה לדעת והלך אביה למדינת הים ועמדה ונשאת אמ' רב(א) אוכלת בתרומה עד שיבוא אביה וימחה, הרי שיוכל למחות שלא לדעת, ומודה רב שאם מתה אינו יורשה דאוקי ממונא בחזקת מריה דהיינו אבוה ואפי' רב הונא לא אמ' אלא דאביה כאן דנעשה בה מעשה יתומה בחיי אביה (אלא) [ולא] מיחה וליתה לרב הונא דקאמר נראין דברי תלמיד רב ירמיה בר אבא דאמ' אינה אוכלת אבל אביה במדינת הים דברי הכל יכול לעכב ואמרי' התם ואם פתה לשם אישות קדושיה למה לי אמ' ליה אביי צריכה קדושין לדעת אביה.
